החלטה בתיק תת"ע 273-06-11

בפני בקשת בא כוח הנאשם כי אפסול עצמי מלשבת בדין.  

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות כאשר נמצא, כך נטען, ריכוז אלכוהול של 640 מק"ג בליטר אוויר שנשף.

הנאשם כפר במיוחס לו, נשמעו הראיות, התביעה השמיעה סיכומיה בעל פה ובמהלך סיכומי ההגנה הוגשה הבקשה כאמור.

דיון

הוראת סעיף 146 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב 1982 קובעת את המועד להשמעת טענת פסלות:

"א. לאחר תחילת המשפט, ובערעור- בתחילת שמיעת הערעור ולפני כל טענה אחרת,  רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות נגד שופט פלוני לפי סעיף 77א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב 1982".

בבקשתו מלין הסנגור על התנהלותו של בית המשפט ואולם הגיש בקשתו זו לפסילה רק באמצע סיכומיו. מאחר ולא מדובר בהזדמנות הראשונה, יש לדחות את הבקשה ולו מן הטעם הזה בלבד.

למעלה מן הצורך מצאתי, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.

פרוטוקול הדיון מדבר בעד עצמו ומשקף נכונה את הלך הרוח באולם בית המשפט ואת הדברים שנאמרו ( ראה עמוד 16 לפרוטוקול הדיון מיום 15.1.13 וכן עמודים 24-25).

מטעמים שאינם ברורים די צורכם מתעקש הסנגור לגרור את בית המשפט למישור היחסים בינו לתביעה. בית המשפט לא ייתן ידו לכך.ושוב, אפנה לפרוטוקול הדיון המדבר בעד עצמו.

משבחר הסנגור להרים טון דיבורו ומשנהגה התביעה באותה הדרך, מצא בית המשפט לנכון לצאת מן האולם. בית המשפט איננו מוכן להתייחס לטיעוני הסנגור בעניינים שהתחרשו בינו לתביעה קודם הדיון.

הסנגור בחר לעזוב את בניין בית המשפט במהלך ההפסקה, עו"ד דרזי אשר לטענת הסנגור "גויסה" להמשך הדיון נכנסה לאולם בית המשפט אף על פי דבריה (עמוד 12 לפרוטוקול הדיון מיום 16.1.13), בעת ההפסקה. הנאשם שנכח באולם לאחר תום ההפסקה, ביקש את דחיית המשך הדיון, ציין כי הסנגור עזב ונסע לנתניה ולא ציין כי נמצאת עורכת דין אחרת מחוץ לאולם בית המשפט המוכנה להמשיך בדיון.

בית המשפט, לפנים משורת הדין קבע מועד להמשך שמיעת הסיכומים למחרת היום.

עוד לעניין דחיות המועדים בתיק יצוין, על אף טענות הסנגור, כי בדיון שנקבע ליום 3.6.12 התייצב הסנגור באיחור של למעלה משעה וביקש את דחיית הדיון. בהסכמת המאשימה בית המשפט נעתר לבקשה ונקבע מועד נוסף לשמיעת הראיות.

סעיף 77א הדן בעילות פסילת שופט קובע:

"(א) שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

וכך נקבע בבשא 2826/12 מייק ואן קול נ' מדינת ישראל:

"המבחן לפסילת שופט הוא חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (ראו סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בהקשר זה, לא די בחוסר שביעות רצון של בעל-הדין מהחלטות שניתנו על-ידי בית המשפט ומאופן התנהלות הדיון לפניו (ראו גם בש"א 4521/11 אוזן נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 27.6.2011)). אף לא די בתחושה סובייקטיבית של חוסר-אמון."

בשאר טענות הסנגור לעניין התנהלותו, יחסו של בית המשפט והדברים שנאמרו, הרי שאין בהן ממש מבחינה אובייקטיבית ואף מן הבחינה הסובייקטיבית אינן מבוססות.